​לאחר עיון בבקשת פשיטת הרגל שהגיש חייב ובתגובת הכונס הרשמי לבקשה, מוסמך בית המשפט לתת צו לכינוס נכסי החייב.

צו הכינוס מעביר את נכסי החייב לפיקוחו של הכונס הרשמי, עד שיתברר אם החייב יגיע לפשרה או הסדר עם נושיו או יוכרז פושט רגל. במקרים בהם מוגשת הבקשה על ידי נושה יקיים בית המשפט דיון בבקשה במעמד הנושה, החייב והכונס הרשמי, בטרם יחליט אם יינתן באותו מקרה צו כינוס.

 

 

משניתן צו כינוס לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט (סעיף 20א לפקודת פשיטת הרגל). הנושים כפופים למשטר קולקטיבי ומנועים מלגבות החוב מהחייב באופן עצמאי. נושה אינו רשאי לנהל תביעה כספית כנגד החייב בנוגע לחובות שנצברו לפני מועד צו הכינוס, ואף לא לנהל הליכי גבייה באמצעות לשכות ההוצאה לפועל. הרעיון הוא כי במסגרת הליכי פשיטת הרגל ייפרע כל אחד מהנושים בהתאם ליחס החוב המגיע לו. נכסי החייב ישמשו לפירעון החובות באופן קולקטיבי. יש למנוע מצב בו נושה זריז פועל כנגד החייב, ואילו חברו הפחות זריז ייצא וידיו על ראשו.

 

יחד עם זאת אין במתן צו כינוס כדי לפגוע בכוחו של הנושה המובטח לממש בטוחתו;

אולם, על הנושה המובטח לקבל רשות ספציפית מאת בית המשפט להמשיך לפעול כנגד החייב. הליכים פליליים והליכים מסוג תביעה לסילוק יד אינם מושפעים מצו הכינוס ואינם חדלים מלהתקיים.

 

במידה ובית המשפט החליט ליתן צו כינוס, עליו לקבוע בהחלטתו מועד לדיון בבקשת פשיטת הרגל, שיתקיים בתום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס. לדיון בבקשת פשיטת הרגל מוזמנים החייב, נושיו והכונס הרשמי.

​

יתכן ובמעמד מתן צו הכינוס (ולעיתים אף לאחר מכן), ימונה, לבקשת הכונס הרשמי, מנהל מיוחד.